הו, כנרת שלי - הצפוניים החדשים

שלושה סטודנטים מהמכללה האקדמית כנרת מספרים

למה עקרו עצמם מחיי הנוחות במרכז הארץ ובאו לגור בעמק הירדן

"איכות חיים"     

גלעד הרמן (28)

משם לפה: במקור מראש העין, כיום גר בקיבוץ מעגן

התואר: הנדסת תעשיות מים, שנה רביעית ואחרונה.

למה החלטת לעזוב את המרכז וללמוד בפריפריה?

"ראשית, התחום של הנדסת מים במתכונת שבה אני לומד קיים רק במכללה האקדמית כנרת. תוכנית הלימודים הייתה מזמינה מאוד. נוסף על כך, בגלל האווירה השקטה והיכולת ללמוד בשלווה ללא הסחות דעת. גם באקדמיה עצמה הרגשתי יותר נעים. לפני שעברתי למכללה האקדמית כנרת התחלתי ללמוד באוניברסיטת אריאל. הייתה לי שם תחושה קשה של הפרדה מכוונת של מגזרים בעם, החרדים היו בינם לבין עצמם, הדתיים הלאומיים עם הסביבה שלהם והסטודנטים הערבים היו רק עם בני הדת שלהם. זה הרגיש לי שכל אחד בא לחוויה נפרדת. לעומת זאת במכללה האקדמית כנרת, אחד הדברים שראיתי לפני שבאתי ללמוד ומאוד חיממו לי את הלב היה שסטודנטים ערבים ויהודים יושבים ומדברים דיבור חברי ואמיתי יחד, ולא רק מה שקשור ללימודים."

איזה רוח אתה מביא איתך מהמרכז לפריפריה?

"בעיקר את התחום שלי, של יזמות ופעילות חברתית לטובת הקהילה, שאותו הבאתי לידי ביטוי בשלוש שנים של פעילות באגודת הסטודנטים של המכללה יזמתי אירועים חברתיים שמטרתם הייתה בעיקר לנסות להחיל את הסטנדרטים של מרכז הארץ, שנראים לנו מאוד הגיוניים וברורים בפריפריה בצפון. לדוגמה, פיילוט של שיתוף נסיעות שהרמנו דרך האגודה, שכלל רעיון של ייצור שאטלים באזור עמק הירדן בשעות העומס בבוקר ואחר הצהריים שרק סטודנטים מהמכללה יוכלו לעלות אליהם. יצרנו גם שיתוף פעולה עם לוח דירות יד שנייה של עמק הירדן כדי לייצר שקיפות מלאה בתנאי השכירות – שזה משהו שנפוץ במרכז הארץ ואפילו במקומות אחרים בפריפריה, והיה חסר באזור שלנו."

מה אתה מקבל מהפריפריה?

"אני מקבל קודם כל חיי קהילה. המקום הפך להיות הבית השני שלי, זו הקהילה שלי שאני חי ומעורב בה. אני מקבל גם איכות חיים ושקט שאני לא מקבל במרכז הארץ, שנותנים לי גם פנאי וראש שקט ללימודים ולפיתוח עצמי."

"זמינות ללמוד"

ינון ערב (29)

משם לפה: גר בתל אביב וכיום בקיבוץ מעגן

התואר: מדעי התנהגות, שנה שנייה

למה החלטת לעזוב את המרכז וללמוד בפריפריה?

"בתל אביב יש הרבה מה לעשות. היה לי ריטואל קבוע שמתחיל בגלישה בים, אימון בחדר כושר, הולך לעבוד, יושב בבתי קפה ויוצא למסיבות. היה לי ממש כיף אבל רציתי ללמוד ובשביל זה הייתי צריך שקט ופנאי. שמתי את רוב הדברים לרגע בצד. לתחזק לימודים, דירה וחיים זה מצריך הרבה כסף ונוח יותר מהבחינה הזו ללמוד בצפון. פה ה’ווייב’ לגמרי אחר, לאט יותר ורגוע יותר. לא יוצאים למסיבות שלוש פעמים בשבוע, יש זמינות ללמוד. גם עכשיו אני יוצא למסיבות אבל לא במהלך הסמסטר"

איזה רוח הבאת איתך מהמרכז לפריפריה?

"הבאתי איתי את שמחת החיים של המרכז לפה. אני פעיל חברתי בעמק. הקמתי את הקבוצה של הקהילה הגאה בעמק הירדן, יזמתי והפקתי השנה את אירוע הגאווה הראשון בעמק. השנה מוניתי לתפקיד ראש מדור תרבות באגודת הסטודנטים. הבחירה שלי היא להביא תרבות אמיתית וטובה ברוח המרכז שעוסקת בהרבה נושאים ולא רק בארגון מסיבות למכללה. ’ויתרתי’ על תל אביב כדי לאפשר לעצמי ללמוד בצורה הטובה ביותר במקום הכי יפה בארץ וליהנות ממה שיש".

מה אתה מקבל מהפריפריה?

"בעיקר שקט, וגם את הנוף היפה של הכנרת."

"הנופים והשקט"

סהר זינגפר (26)

משם לפה: במקור ממודיעין, כיום גרה בקיבוץ מעגן. באה לעמק הירדן אחרי שנתיים בתל אביב

התואר: מדעי ההתנהגות, שנה שנייה

למה החלטת לעזוב את המרכז וללמוד בפריפריה?

"כשהחלטתי שאני מוכנה ללמוד ידעתי שאני רוצה את הסביבה הכי נוחה ורגועה. זה היה הפתרון הכי נעים גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת הנופים בעמק, השקט וחוויית המגורים בקיבוץ, שהיא חוויה מאוד נעימה, רגועה ומאפשרת."

איזה רוח את מביאה המרכז לפריפריה?

"יש משהו במרכז שיש בו הכל מהכל. אתה מרגיש שאתה לא צריך לעשות הרבה, כי הדברים כבר קורים מאליהם. פה בפעם הראשונה ראיתי שזה מקום קטן ואם לא תעשה, לא יהיה. לכן הצטרפתי השנה לאגודת הסטודנטים. יש פה קול לכל אחד ורואים כל אחד. אני מרגישה שאני מצליחה להביא את עצמי לידי ביטוי וזו תחושה נהדרת"

מה את מקבלת מהפריפריה?

"קודם כל, את הכנרת. נראה לי שכל מי שעובר לגור פה ממש מפתח אליה רגשות. נוסף על כך את השקט הנפשי, את החברים, את הדירה שלי בקיבוץ שאני גרה בה לבד. תוך שתי דקות אני נמצאת בחוף בכנרת, או בירדנית באמצע היום, כשיש חלון. זה גן עדן פה. זה אורח חיים שונה לגמרי, שאני כל כך שמחה שבחרתי בו כסטודנטית. כולם פה מכירים את כולם ואני מרגישה שאני חווה את החוויה הסטודנטיאלית בצורה הכי טובה שיכולתי לבקש."