תואר אקדמי הוא סוג של תואר שנלמד במכללה או באוניברסיטה במסלול שקיבל אישור להענקת תואר כזה, ומכיל כמות ידע וסוג ידע שנקבעו כנחוצים ללימוד מקצוע מסוים. התואר מתקבל לאחר סיום שנות הלימוד הנחוצות לו באקדמיה, כלומר, באוניברסיטה או במכללה, ולאחר עמידה במטלות השוטפות ובמטלות הסיום שלו. באופן כללי יש בארץ שלוש דרגות של תארים אקדמיים המתפצלות בתוכן לתתי-סוגים נוספים. שלוש הדרגות הן: תואר ראשון הנקרא גם תואר ’בוגר’, תואר שני הנקרא גם תואר ’מוסמך’ ותואר שלישי הנקרא גם ’דוקטורט’.
לימודים לתואר אקדמי מתרחשים, כאמור, באקדמיה בלבד – באוניברסיטאות ובמכללות. כל תואר מורכב ממספר כלשהו של נקודות זכות (ובקיצור נ"ז) שיש להשלים על מנת להיות זכאים לתואר. חשוב לדעת שמסגרת אקדמית, בניגוד למסגרת בית ספרית, היא מסגרת שמטילה את מרבית האחריות על כתפיו של התלמיד, הנקרא גם סטודנט, והוא דואג להרכבת מערכת השעות שלו מידי שנה ולמעקב אחרי השלמתו את חובות התואר. לכל כמות של נקודות זכות שיש להשלים לתואר כלשהו קיימת המלצה אקדמית בנוגע למספר השנים שכדאי לפרוש אותן עליהן ובנוגע לחלוקת הנקודות בין השנים, אך המלצה זו איננה בגדר חובה ועשויה להשתנות מעט לכאן או לכאן. לדוגמה, על מנת להשלים תואר ראשון בהיסטוריה יש לצבור 120 נקודות זכות שהאקדמיה ממליצה לפרוש על פני שלוש שנים בחלוקה שווה של 40 נקודות זכות בשנה. אולם, סטודנטים שירצו "לדחוס" את 120 הנקודות על פני שנתיים או שנתיים וחצי או סטודנטים שיעדיפו "לפרוש" את 120 הנקודות על פני שלוש שנים וחצי או ארבע שנים, יוכלו לעשות זאת ולקבל תואר זהה, ובתנאי שישלימו השניים את כל 120 הנקודות.
מרבית הסטודנטים מסיימים את התואר בזמן המומלץ על ידי האוניברסיטה. סטודנט המעדיף לפרוש את נקודות הזכות שעליו להשלים על פני מספר שנים גבוה מהמומלץ עשוי לעשות זאת כדי להקל על עצמו את עומס הלימודים או משום שהפסיק את לימודיו לזמן-מה באמצע התואר מסיבות שונות כגון חופשת לידה או נסיעה לחו"ל. החלטה לפרישת הלימודים איננה החלטה שחובה לקחת בתחילת הלימודים לתואר, וניתן לקבלה בכל שלב של הלימודים, לעומת החלטה לדחיסת הלימודים שמומלץ לקבל כבר בהתחלה. עם כל זאת, יש הגבלה על מספר השנים שניתן לפרוש על פניהן תואר ראשון, ואם מתעכבים זמן רב מידי, עשויים "לאבד" נקודות זכות שנצברו מזמן. ומן העבר השני, קיימים קורסים שיש להם דרישת קדם של סיום קורס אחר, מה שמגביל את יכולת דחיסת הקורסים של הסטודנט.
סטודנט שסיים בהצלחה את התואר הראשון שלו יוכל להמשיך לתואר שני שמורכב מקורסים נקודתיים יותר וברמה גבוהה יותר, אך במספר נמוך יותר מן התואר הראשון. מטלת הסיום של מרבית התארים השניים נקראת עבודת תזה, זוהי עבודת הגשה בהיקף עמודים רחב יותר מעבודות סמינריוניות של התואר הראשון, כתיבתה מלווה על ידי מרצה בכיר מן האקדמיה ועליה להכיל חידוש אקדמי כלשהו. לאחר התואר השני אפשר להמשיך לתואר דוקטור, תואר שדורש השלמה של מעט נקודות זכות, אך דורש עבודת דוקטורט מחקרית, חדשנית ומקיפה.
המאמר נכתב בידי רותם בלאו, מנהלת פיתוח תכנים של i Decide – המרכז להכוונה מקצועית.
מאמרי הכוונה נוספים בתחום
כללי
| |